הלילה הזה כולנו מסובין כבני חורין, כבני מלכים סביב שולחן החג, הנרות הזוהרים בהדרם, המצות המכוסות במלא יופיין, המפה הצחורה מביטה בהגדות של פסח הצבעוניות, ארבע הכוסות מוכנות ומזומנות ואליהו הנביא עוד רגע נכנס להביט בעמו ישראל הממשיך את שרשרת הדורות.
מה נשתנה הלילה הזה? בגבולות המדינה שוכבים במארבים בני תשחורת לצד מי שפאר פלומת שערם נחלת העבר, הרחק מהארץ המובטחת יזמזמו חרש לוחמים בעורף האויב את "והיא שעמדה", ומהאוויר ישיבו להם "אחד מי יודע", ממצולות הים ישירו את "מן המיצר קראתי יה" וביבשה ינסו לפענח את סוד חידת "חד גדיא" ובבתי ישראל ישיבו בקול גדול: "לשנה הבאה בירושלים".
מה נשתנה הלילה הזה? במשפחות רבות, רבות מדי, יישארו כסאות ריקים, הגדה של פסח סגורה, תמונה גדולה על קיר של נער מלאך וכומתה ירוקה, אדומה, אפורה, שחורה.
ובבתים הללו חלל גדול, חסר עצום, געגוע אינסופי וזיכרון, זיכרון על שהיה ועל שבזכות, משפחות של אריות האומה ישירו בעין בוכה ולב שכולו געגוע, יקראו את ההגדה ויזכרו את היהלום הזוהר שלהם, במחרוזת הפנינים היהודית.
מה נשתנה הלילה הזה? אלמנות יחבקו יתומיהן, תינוקות שלא הכירו את אביהם יחייכו בפה חסר שיניים ועיניים קרועות לרווחה של אושר, אבות חדשים יחבקו יתומים של נשותיהן החדשות, סבים יבלעו רוקם כשבקול סדוק ישירו: "אתה בחרתנו", אימהות יביטו באחים ובאחיות, במשפחה המקיפה אותן ונוטעת בהם בכל יום מחדש את התקווה כי למרות הכל, קורבנן לא היה לשווא.
מה נשתנה הלילה הזה? ובבתי חולים במחלקות השיקום בין אנחה לאנקה יעלו ממצרים גיבורי ישראל, כואבים ומחייכים, נתמכים ותומכים, עצובים ושמחים, ובלילה הזה חלקם היה מבקש להיות עם חבריו לפלוגה בסוריה או לבנון, בעזה או ברמאללה.
מה נשתנה הלילה הזה? הקהילות החרבות מקימות חייהם מחדש, משקמות חורבות נפש וגוף, בונות, נוטעות, מבקשות חיים, תקומה, תחייה, אורות אחרי החושך הגדול.
מה נשתנה הלילה הזה? בבתים רבים יקיימו בהידור רב לצד קריאת ההגדה את: "הפכת מספדי למחול לי", יספרו ביציאת מצרים ובגבורת אריות האומה, ויש שיקראו בהתרגשות מהספדי ההורים השכולים, מופת של אמונה ורוח נשגבה, מהספדי האלמנות, היתומים, האחיות והאחים, הארוסות והחברים, שורות של גבורה, מילים של עוז, גווילי חיים.
הלילה הזה, ליל שימורים, לא נעצום עיננו עד שנראה את אליהו הנביא המגיע לבקר בבתינו, מברך את כוס היין הגדולה שהותרנו לו.
נחזה בפמליית המלאכים המלווה אותו מלווה, פמליה של מעלה, מלאכים עם נעליים שחורות, אדומות מאובקות, על ראשם כומתות סגולות, חומות, אדומות, שחורות, אפורות, ירוקות, פניהם אש ולהבה, רק אז נצדיע ונסיים את הגדת הפסח, "חסל סדר כהלכתו ונרצה", הגיע זמן הגאולה.
בברכת חג פסח שמח וכשר.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
