היקום בנוי מציבור, ציבור הינו ראשי תיבות של: צדיקים ישרים, בינוניים ורשעים, ארבעה אפיונים אלה נמצאים בכל חברה שלב אדם פועם בה.
בהגדה של פסח אנו פוגשים בארבעה בנים באפיונים זהים, חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול, הפסיפס האנושי, המשפחתי, החברתי, הלאומי, המציב את המצוי מול הרצוי, את המציאות מול האידיאל, את נפש האדם המסוגלת לעיתים לתכלל בתוכה את כל הארבעה יחדיו.
החכם נסבל בחוכמתו, הרשע נסבל ברשעותו, התם נסבל בתמימותו ושאינו יודע לשאול נסבל באי יכולתו, כולם אחים, כולם בנים, כולם בני אב אחד, כולם בני עם אחד, כולם מספרים את סיפורו של עם הנצח בדרכם, יונקים משורש אחד.
בשנים האחרונות נוצרה מוטציה ייחודית במדינת ישראל, סוג של מיזם המניב בעיקר, שילוב של חנ"א שרד"ג, ראשי תיבות של הבן החמישי: חרם, נידוי איבה, שנאה, רוע, דיבה גידוף, המקבילה העכשווית לדצ"ך עד"ש באח"ב, עשר מכות שכתובות בתורה.
בשנים האחרונות החרם האישי היה לחם חוק, כל מי שהעז להתקרב נכווה במכוות אש השנאה, ירא מהמאובחנים כמי שלוקים במוטציה, הוא הדין ל שאר הרעות החולות המרכיבות את המוטציה, שהגיעו לפסגות שלא נראו במחוזותינו.
הבן החמישי, המוטציה הישראלית העדכנית, חנ"א שרד"ג, היא האקסטרים של כל מה שרע, הקצה של הקצה, תופעות הלוואי שלה הרסניות במיוחד, המוטציה עלולה לפגוע בעורקים ראשיים ומכתה אנושה.
בימים אלה ב-FDA , סוכנות התרופות האמריקאית, לאחר שזיהו את התסמינים, בוחנים האם תרופה פסיכיאטרית שטרם נוסתה על בני אדם תוכל למגר את המוטציה הישראלית, האם החיסון שיורכב ממינון גבוה של אהבה, חמלה, הכלה, כבוד, חיבור, יהיה יעיל.
לארבעת הבנים בהגדה של פסח יש ייחודיות לטוב ולמוטב, כל אחד בדרכו רואה את עצמו כחלק מהאומה היוצאת ממצרים, לארבעת הבנים יש הזדמנות לתקן, לשפר, לחולל תמורה במציאות חייהם, כשנסב כבני חורין בליל הסדר נחשוב על הבן החמישי, המוטציה הישראלית שהתהוותה כאן בשנים האחרונות, המוטציה שבחרה להתנתק מהשורש, להיפרד מהגזע, נחשוב עליו כאח, נתפלל לרפואתו ולהחלמתו, נייחל לשובו להיות חלק מהציבור היהודי.
אסור לוותר על הבן החמישי גם אם פגיעתו קשה, גם אם הוא נושא את מוטציית החנ"א שרד"ג, את החושך לא מגרשים במקלות, לא מסלקים בחרמות נידויים, איבה, שנאה, רוע, דיבה וגידופים, את החושך מטביעים באמבטיה של אהבה, בחיבוק של הכלה, בתפילה של אחים.
הבן החמישי הוא מיעוט אשר כעצי הסרק, קולו נשמע למרחוק ונזקו לחוסן האומה משמעותי, ועדיין הוא אח שגם אם פגיעתו נוראה איננו מוכנים לוותר עליו.
חג הפסח הוא חג של חיבורים, תיקונים, שילובים, מהותו היא כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, כל המרבה באהבה, בחמלה, בכבוד הרי הוא משובח, הדרך ארוכה, לעיתים נדמית כעל פי התהום, ברם, מי שיצא ממ"ט שערי טומאה, מי שמעם עבדים מזי רעב היה לבן חורין, מי שהותיר את מצרים במצרים יוכל להתמודד עם הבן החמישי, הסורר, מבלי לקבל את דרכו הרעה, מבלי להסכים לאופיו הנורא, רק לנסות להחזירו אל ההגדה, להיות אחד מארבעת הבנים, גם רשע זו התחלה טובה.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
