חג הפסח הוא תופעה בכל בית בישראל, הניקיונות מתחילים כבר בפברואר והמעבר עם הנרות למציאת חמץ הוא חוויה של כל ילד וכל המשפחה מתגייסת למהלך, לכל אחד יש תפקיד אחר שנועד להפוך את החג הזה לקסום.
מוציאים את הכלים החגיגיים, מתחילים את הבישולים ומזמינים את האורחים, גם בהכנה לחג, יש כבר התרגשות רבה.
החג הזה נועד לציין מהלך שקרה לפני כ-3,000 שנה, מהלך שבו בני ישראל יצאו מ-400 שנים של עבדות בארץ מצריים ויצאו למסע שלא ידעו כמה זמן ייקח או כמה מאמצים ידרוש אל עבר החופש שמשה הבטיח להם.
אם באמת חושבים על זה, הם עשו מעשה אמיץ מאוד ולמרות שחייהם היו חיי עבדות במצריים, הם היו צפויים, היה ברור מתי עובדים, אוכלים והולכים לישון.
זה היה יום אחרי יום שבו כל אחד ידע בדיוק מה הוא עושה. משה ביקש, אף דרש, מהם לעקור את חייהם הידועים והצפויים, לקחת את ילדיהם ואת כל מטלטליהם ולצאת למסע שבו לא ידעו כמה זמן ילכו, מה יאכלו ומתי ישנו.
והם עשו זאת.
למרות הפחד העצום שבטח חשו, הם הלכו אחריו באמונה מלאה שהוא יביא אותם למקום מבטחים, הם בטחו באדם זר שטען שישות שמעולם לא נגלתה אליהם תנחה אותם אל חיים טובים יותר.
לאור כך, החירות האמיתית בחג הפסח, לדעתי, היא לא רק העובדה שהם יצאו פיזית ממצריים ועברו למדבר, יצאו מעבדות לחירות.
החירות היא גם העובדה שהם השילו מעצמם את הפחד העצום מהלא נודע שבטח הרגישו.
הם ויתרו על האמונה שהרע הידוע טוב יותר מהטוב הלא ידוע, כי במציאות, הם לא באמת ידעו לאן המסע מוביל ובמקרה הזה, הם בטחו בשם, אבל הביטחון הזה בלא נודע יכול להתפשט לעוד מקומות.
המון פעמים בחיים אנחנו עומדים מול בחירה בין המוכר והידוע, שגם אם הוא לא מדהים או אפילו טוב, הידיעה מה הוא הופכת אותו לאופציה הבטוחה אל מול הלא נודע, הלא נודע מופיע כמעט בכל יום בחיים שלנו.
אנחנו לא באמת יודעים מה הולך לקרות בכל צעד שאנחנו עושים בעולם, אבל אנחנו עושים את הבחירה הכמעט לא מודעת ללכת בכל מקרה, כי אנחנו חייבים, כי החיים ממשיכים להתקדם ואם אנחנו לא נלך בעיניים עצומות לפעמים, אנחנו נישאר במקום.
האומץ של עם ישראל לפני 400 שנים רלוונטי גם היום, האומץ הזה מופיע בכל יום, בכל החלטה שאנחנו עושים בלי לדעת את ההשלכות המדויקות שלו.
החג הזה מלמד אותנו לסמוך, לאו דווקא על ישות לא ברורה, אלא על עצמנו ועל מי שסביבנו.
החג הזה מלמד אותנו שלקיחת הצעד אל עבר הלא נודע, שיכול להיות טוב יותר מהמצב הנוכחי, היא חירות.
התזמון של החג מרגיש קצת אירוני, במידה מסוימת, דווקא בזמן מלחמה והמצב הקשה שהמדינה שלנו חווה, מגיע חג הפסח ואפשר להגיד שהוא מבקש מאיתנו לבחור בחירות כל פעם מחדש.
אמנם עם ישראל בחר לצאת מעבדות לחירות לפני 400 שנים, אבל גם אנחנו מתבקשים לבחור בחופש שלנו, בתנאים הכי קשים, בפסח הזה.
הכותבת היא, שירה גולדשטיין, "הקוראת בספרים" וכתבת תרבות NWS.
