בכל ערב הם ניבטים מהמרקע, מצוטטים, הדורים בחליפות עם תארי עבר מודגשים מתחת לתמונתם, חלקם עטורים בדרגות ומתחת צילומיהם לבושים מדים מודגש עברם, הם כוכבים, אחד אחד.
הם הלהיט החם ברחובות ההומים בחורשי מזימות וזוכים להתייחסות גבוה אפילו מסרטי האימה האנטישמיים בימי הרמדאן.
הם מחובקים במנהרות, במחילות, בבונקרים, במוצבים, בלשכות ההפקה, הבימוי, הליהוק, הם הכוכבים הראשיים בכל מעוזי השנאה, בכל משרדי אדריכלי ההשמדה, הם כוכבים אחד אחד.
הם מצליחים היכן שצופיהם ומחבקיהם כשלו, הם מצליחים להפיח רוח בקרב מיליוני צופים נלהבים אשר למראה דמותם, אמונתם ניעורה, רוח של תקווה שאולי בכל זאת, רוח של מי שמתעורר מגלי חורבן וסבור אל מול הכוכבים, כי לא אפסה התקווה, לא אבד החלום, הם כוכבים אחד אחד.
הם רהוטים, הם ברורים וחדים, הם מדברים בנחרצות, הם אדוני הארץ, הם פרצופה של הציונות, פרצופו של הכיבוש, דיוקנה של הנכבה, תמונת מראה של האיש שהם רוצים לטבוח, להטביע, להעבירו מהעולם, והם כוכבים אחד אחד.
הכוכבים הללו המככבים בתעמולת האויב, יומם וליל, הם אותם מנמיכי רוח האומה, מדכדכי הרוח, המחלישים הבוחרים בהשחרה שיטתית, בעלילות דם אוטו אנטישמיות, בהבאשת ריחה של מדינת ישראל בעולם.
חלק מהכוכבים הללו הם ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים ואלופים לשעבר, ראשי מערכות ביטחון לשעבר, נבחרי ציבור בהווה ובעבר, אנשי תקשורת המתורגמים לכל שפות האויב באופן קבוע, אנשי אקדמיה, רפואה, משפט, אנשי רוח ותרבות.
אלה הם הכוכבים הגדולים בעזה, בלבנון, בטהרן, בצנעא, בדמשק, ברמאללה, בעיראק, בקמפוסים בארה"ב, בכל מקום בו שונאי יהודים, גזענים ואנטישמים חיים על פי הגלובוס, הם פרצופה המכוער של המדינה היהודית היחידה בעולם.
אלה הם מנמיכים רוח העם בעיצומה של מלחמת קוממיות, המספקים חומרי תעמולה והסתה נגד היהודים, מדינת ישראל, לוחמי צה"ל ומפקדיו, אלה הכוכבים הלוהטים, העושים עבודתם ללא תמורה.
אלה הנכסים ההסברתיים תעמולתיים היחידים שיש למטרי השנאה והרשע, אלה המסבירים כי הצבא לפני קריסה, כי מתחיל מרד פנימי בקרב אנשי המילואים, כי התחמושת אוזלת, כי זוהי מלחמה פוליטית, מלחמת שולל, מלחמת יש ברירה של אדם אחד, מטבח נתניהו ועד מלחמת נתניהו.
אלה התועמלנים בשירות האויב, אלה המתראיינים בתוכניות של גדולי האנטישמים ומקעקעים את זכות מדינת ישראל להתקיים, אלה הקובעים כי האויב הקיומי הוא לא איראן או החיזבאללה אלא ראש הממשלה, אלה המספרים לעולם שהובסנו בכל שדות המערכה, בעוד אריות האומה מחרפים נפשם ונלחמים להציל ישראל מיד צר.
אלה האצים רצים להאג למסור עדויות כזב נגד ממשלת ישראל וראשיה, נגד גיבורי ישראל, אלה, אדוני הארץ, מדושני העונג, המאמינים כי המטרה מקדשת את האמצעים וכדי להגשימה מותר ונכון להקריב את מדינת ישראל על מזבח השנאה.
אלה המופקרים וחסרי האחריות הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי מאז שובו למכורתו, סוכני אויב שלא מדעת, מטילי המורך בלב העם, מעוררי הספק בצדקת הדרך, אלה הפוגעים בביטחון מדינת ישראל ומהווים בכנה ממשית.
מביט בסרבני ההתפכחות, בטומני הראש באדמה, בחסרי ההבנה הבסיסית אשר גם לאחר טבח שבת שמחת תורה לא הפנימו עדיין כי גורל אחד להם ולנו, גורל אחד לכל יהודי בכל מקום בעולם, גם אם יתעייפו רגליו מריקודי "מה יפית", גם אם יפשוט את ידיו ויאמר: נאור אני, ליברל אני, ישראלי אני, איש העולם אני, אחת דתו, מוות.
בכל פעם אני חוזר ונזכר על האישה הנפלאה, מייסדת ארגוני שלום רדיקליים, אוהבת האדם, לוחמת למען השלום, אישה שכולה טוב, אישה שנאבקה למען אלה שהגיעו אז, בשבת שמחת תורה לביתה, לממ"ד בו הסתגרה, רצחו אותה, לא הותירו ממנה מאום ורק לאחר 38 ימים נמצא נקבע כי נרצחה באותו יום נורא בביתה בבארי.
זוהרם של הכוכבים עומם, ברם, עדיין הם ממשיכים לזרוח בסוכנות האויב.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
