ראיתי אותם, את היהודים החוגגים חול המועד בסוסיא וב"החורבה", בעפולה וביוקנעם, בנוף הגליל ובתל אביב, במושב ובכפר, בקיבוץ ובהר עיבל, שרים, רוקדים, שמחים בבניינם, מודים על הניסים, מברכים על הישועות, שמחים בנפלאות ועיניהם אורות של אהבה ותקווה.
ראיתי אותם כובשים ברגליהם את שבילי הארץ הטובה, את גבעות הארץ המובטחת, את אתרי מורשת הקרב, את תחנות המסע בתקומת ובתחיית העם היהודי, יהודים מלאי הודיה על שהיה, מלאי גאווה על שהווה ונושאים תפילה על העתיד, על שיהיה ויהיה רק טוב.
ראיתי אותם מחבקים את המשפחות השכולות, מתפללים לעילוי נשמת הנופלים, ממלאים את מחלקות השיקום בבתי החולים, עוטפים באהבה את הנפגעים בגוף ובנפש, מביאים רגעי מזור לשבורי הלב ומעלים רגעי חסד על פני המיוסרים, הכואבים, הזוכרים את שהיו ואינם.
ראיתי אותם עוטפים בחמלה רבה, באושר בלתי ניתן לכימות, את החטופים והחטופות השבים לביתם וזהו פסח ראשון מאז טבח שבת שמחת תורה, של חירות אמיתית, של בני חורין.
ראיתי אותם, דתיים וחילוניים, תלמידי ישיבות ובנות מכינות קדם צבאיות, קיבוצניקים ועירוניים, צעירים ומבוגרים, עולים חדשים וילדי הארץ המובטחת והם מלאי אור, שמחים עד בלי די וליבם נטוע בעוצמות בלב הלוחמים, אריות האומה אשר בכל שדות המערכה, מתפללים, כל אחד בדרכו, כל אחת באמונתה לשובם לשלום.
ראיתי אותם, ובחול המועד הם הפיחו מחדש את הרוח היהודית, רוח העוז הנאצלת, רוח התחייה, והם קטר התקווה של עם הנצח.
ראיתי גם אותם, את האחים המסרבים להיות אחים, המתעקשים להוציא עצמם מן הכלל והם, רוח נכאה אחזה בהם, רוח של ייאוש, של תבוסה, רוח של חלישות הדעת ורפיסות העוצמה היהודית.
ראיתי גם אותם וליבי נכמר, כל אור רואים הם חושך, כל חלום רואים הם שבר, כל ניצחון רואים הם כישלון, כל גבורה רואים הם חולשה, ראיתי גם אותם והמה לא רבים, ברם, דכדוכם מעורר את בלוטות הרחמים.
ראיתי גם אותם, רציתי לחבק גם אותם, להוסיף גם אותם למעגל הרוקדים, למעגלי התקווה והעוז, למעגל הלאומי, למעגל השרים, למעגלי האחים הנוסכים באחיות ובאחים אש בשדות המערכה רוח של ניצחון.
ראיתי גם אותם, ורציתי גם אותם, ברם, חלקם היו עסוקים בפרובוקציות בבתי שרים, בהפצת דיבה בפודקאסטים של אנטישמים, בהבאשת ריח ישראל בעולם, בהפצת עלילות דם על אריות האומה, בכותרות אתרי התעמולה של האויבים, בחלומות על מלחמות אחים, על מרי אזרחי, על יצירת כאוס בחברה הישראלית והוספת סדקים במכנה המשותף.
ראיתי גם אותם, רציתי לקרא גם להם, אך הם אטמו אוזנם משמוע, עצמו עיניהם מראות, הוציאו עצמם מן הכלל, ובחרו להכריז על היפרדות חד צדדית מהאחים שלהם, מאיתנו.
ראיתי גם אותם, והבטחתי לעצמי, לעולם לא לוותר עליהם, גם הדרך תהא דרך חתחתים, גדושה במהמורות, רצופה במכשולים, עבורם נוסיף אור, נוסיף, תקווה, נוסיף שיר, נוסיף ריקוד, נוסיף אהבה, ראיתי אותם, ראיתי גם אותם, ראיתי אותנו.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
