כשקראתי את הפרסום הגדול לו זכה מכתב של הורים בודדים ללוחמים מגדוד 50 בחטיבת הנח"ל, אשר יצאו בקריאה פומבית לעצור את המלחמה בלבנון, נזכרתי במכונת הדמורליזציה שהצליחה, אוי לניצחון שכזה, במלחמות עבר לאוהבי מדינת ישראל על תנאי.
הניסיון ליצור מחלוקת פוליטית בצבא, לעודד סרבנות הורים בעיצומה של מלחמת התקומה, נבלם בעוז ובגאווה על ידי הרוב המכריע של הורי לוחמי גדוד 50 אשר הפיצו מכתב נגד שכולו רוח של עוצמה וגבורה, רוח של אהבת הצבא, רוח של חיזוק המפקדים והלוחמים, עד הניצחון.
ההורים הגיבורים, במכתב הבלימה של המיעוט המחליש, הבהירו כי הטלת ספק בנחיצות המשימה היא פגיעה ברוח הלוחמים, ובביטחונם.
זוהי קריאת אזהרה לכולנו, בוגרי טבח שבת שמחת תורה, זוהי קריאת אזהרה לבל יהינו שוב מי מאזרחי מדינת ישראל להכניס את הצבא למחלוקות הפוליטיות, לעודד סרבנות, לנרמל אי התנדבות, בל יהינו לשוב למאבקי העמדות, לשיח הגרדומים הרעיל, בטבח שבת שמחת תורה שילמנו על הניסיון הנורא הזה מחיר כבד מנשוא, איום ונורא.
הכנסת הצבא לשיח הפוליטי היא קוו אדום שנחצה בימי ניסיון ההפיכה של מיעוט אשר סירב לקבל את תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, מיעוט השולט במוקדי הכוח וההשפעה ופגע בחוסן הלאומי באופן כמעט אנוש את התוצאה הנוראה קיבלנו בבארי ובנתיבות, בכפר עזה ובשדרות.
אין משמעות הדבר שאסור לבקר את המלחמה, את תוצאותיה, את מהליכיה, את מוביליה, מותר ואף חובה לבקר מתוך אחריות, מתוך אהבת צבא ההגנה לישראל ומדינת ישראל, ללא תנאים.
שוב החלו להישמע הדיבורים המסוכנים על מלחמת שולל, מלחמת נתניהו, מלחמת ההפקרה, מלחמה בה אנו מפסידים, מנוצחים, מובסים, "אמיתות" בסגנון קול הרעם מקהיר, אשר כל מטרתן ניסיון לייצר דמורליזציה בקרב הלוחמים, ליצור תחושות ייאוש, אובדן רוח הלחימה בקרב אריות האומה.
שוב חזרו לשיח הרעיל ביטויים בסגנון "לשקוע בבוץ הלבנוני", "מלחמת נצח", "מלחמה פוליטית לשרידות ראש הממשלה", שדרנית מהדהדת בקול חנוק להעיר את תופעת "האמא הדואגת", אלופים מופקרים מסתערים באולפנים על "התבוסה של הצבא" על ש"אי אפשר לנצח", "תם עידן הניצחונות", "מהן מטרות המלחמה?", "מהי האסטרטגיה?" לאן נעלמה הרגל הסוגרת?", "המלחמה כושלת בצורה חריגה", ושאר ירקות שכל תגרן בשוק יכול להוסיף עליהן עוד כהנה וכהנה, לפחות עדיין לא החלו בספירה יומית של חללי המערכות.
ושוב, קומץ אנרכיסטים עותר לבית המשפט העליון בבקשה לקיים בעיצומה של מלחמה רב זירתית הפגנה נגד המלחמה, נגד ממשלת ישראל, נגד הלוחמים הגיבורים, נגד העם, נגד ההיגיון והשכל הבריא.
הפעם, בניגוד לימים בהם הצליח קומץ שורפי אסמים, מופקרים וחסרי אחריות להוביל בכחש ובמסע הפחדה את העם לתהומות הייאוש, ניצב עם חדור אמונה בצדקת המלחמה, בחשיבותה, עם הנכון לשליחות השואף לניצחון ולהכרעה, עם של גיבורים, עם של אחרי טבח שבת שמחת תורה, עם מפוכח.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט.
