מסכת עלילה, כרך כ״ד, דף תתרנ"ג, עמוד ב': המכונאי הראשי ישב זחוח בחדר המכונות, מטה את גוו הרחב לאחור, מביט לפה, מסתכל לשם, רואה את האופק וחיוך גדול מכסה את פניו העגולות.
עיניו סורקות בחדווה את המכונות הממלאות את החלל ועוד רגע יפעיל אחת מהן, אחת המכונות האהובות והשימושיות ביותר, עוד רגע קט, וטרטור עמום, שיתעצם בהתאם לוויסות מתוכנן ומתוזמן, ימלא את החלל וישתלט על החדר אפוף המסתורין.
המכונאי הראשי קימט לפתע את מצחו הרחב, גירד בפדחתו, הניח את ידו השמאלית על לבו.
איזו מכונה יפעיל היום? התלבטות מורכבת, מאתגרת.
ידו הגרומה נשלחה למתג ההפעלה של מכונת ההסתה, עברה מיד למתג הפעלת מכונת השנאה והארס המזוקק, ההתלבטות גדולה. מכונות התעמולה ועלילות הדם כמו מחייכות אליו.
ידו הגרומה לחצה על המתג, היום, יום מכונת עלילת הדם.
המכונאי הראשי הדליק מקטרת, לגם מספל הקפה המהביל והדליק את מכשיר הרדיו ומולו פעלו רשתות הטלוויזיה בשלל הערוצים, עכשיו הזמן ליהנות.
הרצים יצאו דחופים, והרצות הפליטו אנחה, הרימו גבה, הנידו ראש, מעניקות חירות לשערן להתבדר לכל עבר, הפנים שניבטו מהמרקע ניבאו רעות.
המגישה הסדירה את נשימותיה, לחייה סמוקות, פיה קפוץ, ופתחה: "חשיפה מטלטלת. זעזוע בישראל. הלם ותדהמה. פרשה ביטחונית שלא הייתה כמותה בעשורים האחרונים".
החרה החזיק אחריה פרשן חמור סבר, בעל פני יודע כל: "מאז קום המדינה, פרשה שלא נודעה כמותה. מאז בריאת העולם. הפרשה המזעזעת שאינה מותירה ספק".
גנרל מדושן עונג, מדבר בביטחון מוחלט של מי שצפה מראש ומנע את טבח שבת שמחת תורה: "האיש סכנה למדינה. סכנה ליהודים בעולם. סכנה לאנושות".
פוליטיקאי שעבר במסדרונות הכנסת והחותם היחיד שהותיר אחריו היה שובל של כלום עטוף בשום דבר וצלופן של אוויר חם, הסדיר את העניבה על צוואר הברבור שלו, הניף את ידיו בדרמטיות וזרזיף של קצף לבן עלה בזווית פיו כשפתח אותו וליהג: "תם עידן. מהבגידה הזאת הוא כבר לא יוכל להיחלץ. תם עידן".
המכונאי הראשי חייך, מכונת עלילת הדם פועלת כמתוכנן, המכונות התאומות מהדהדות את העלילה, העלילה הפכה לעובדה יצוקה בבזלת, לאמת יצוקה בפלדה.
היא משתלטת על סדר היום, מובילה את השיח. האולפנים בבהלה, הפרשנים בטרפת, המגישים מאמינים בכל לבם שהשקר הוא אמת, שהחושך הוא אור, שהטמא טהור, שהאסור מותר.
ליקוי המאורות, השכנוע העצמי מוחלט, ההטמעה מוחלטת, המכונאי הראשי שלח את ידו הגרומה אל מכשיר הסלולרי הרוטט.
"נו, תפס חזק? הפעם נצליח להוביל אותו מהבמה הציבורית, נאחז בציציות ראשו, בראש מושפל, היישר אל מחסן הגרוטאות של ההיסטוריה".
מהעבר השני נשמע צחוק גדול, מהדהד, בטוח בעצמו.
"תגביר. תגביר, תפעיל את כל המכונות בבת אחת. את מכונות ההסתה, השנאה, הארס המזוקק, עלילות הדם, הכזב והרמייה. בכל העוצמות. בכל הכוח. בכל מה שעומד לרשותך, תגביר".
וכך עוד עלילת דם נמוגה, נגוזה, התאדתה, ירדה אל תהומות הנשייה , בדיוק כמו כל העלילות המופרכות, הכוזבות והמופקרות, ואין מי שנדרש לתת את הדין, ואין מי שלוקח אחריות, ואין מי שמשפיל מבט ומבקש סליחה.
אחרי שכתבו עלילת דם נוספת במסכת העלילות הנרקחות במוחם המעוות והחולה של חלק מהמופקרים וחסרי האחריות, אחרי שבספריית הכזבים שהקימו בשנים האחרונות הציבו את כרך כ״ד, דף תתרנ״ג, עמוד ב׳, נשען המכונאי הראשי לאחור, הותיר את מכונת השנאה על מצב אוטומטי ויצא לזעוק בגרון ניחר, בקצב קצוב ומתוזמן: "מכונות הרעל! מכונות הרעל!".
והאירוניה? היא קפצה ראש מהאוורסט.
אפשר לעצור את מכונות השנאה והאיבה, אפשר להחשיך את חדר המכונות, אפשר לזרוק את מפתח חדר המכונות לתהומות, אפשר ובידינו הדבר, בבחירות הקרובות צריכים להציב מול מפעל ייצור מכונות השנאה והתעמולה, מכונות אחרות, מכונות של חיבור ואהבה, לכידות וחוסן, מכונות של היחד היהודי הישראלי, מכונות של אהבת הארץ, אהבת המדינה, מכונות של תקווה, מכונות של ממלכתיות וכבוד, צריך לבחור נכון, לבחור במי שאוהבים את מדינת ישראל ללא תנאים, שאוהבים את צבאה ללא תנאים, שרואים גם בבר הפלוגתא הגדול ביותר אח ולא אויב, עכשיו זמן תיקון.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט:
