חכם אחד טייל להנאתו באחד הימים, לצדו שמשו הנרגש, השותה בצמא כל הבל פה, כל הנפת אצבע, כל אנחה, כל תג ופסיק.
בהגיעם ליד אחד מפחי האשפה הישנים ברחוב הסמוך לבית החכם, נעמד החכם והתבונן בלהקת חתולים מאושרת הבולסת מאכלים בתוך הפח הפתוח.
"אתה שומע את מה שהחתולים אומרים" שאל החכם את שמשו וזה הביט בו תוהה בינו לבינו, האם נטרפה על החכם דעתו או שמא אינו מכירו באמת.
"אני שומע אך איני מבין," השיב השמש, "אוהו, החל החכם לשאת דברו, "הם מאושרים ולועגים לנו בני האדם, הם מביטים בנו כשהאוכל בין שיניהם, ופניהם זחוחות, אתם בני האדם עמלים, מתייגעים, מתפללים שירד גשם, שהחיטה תצמח, שהטוחן יטחן, שהאופה יאפה, שהלחם יגיע למדפי החנות, שתגיע בזמן לקנות בממון עליו התייגעת, ורק אז תשב לסעוד את הלחם".
החתולים לועגים לבני האדם ואומרים: "לנו המזון זמין, נגיש, בשפע וללא תמורה כלשהיא, המאמץ היחיד הוא בהפעלת הלסתות".
השמש נתן עינו בחכם בעל העיניים הטובות ואמר: "אינני מבין את שפת החתולים, אך אני מבין שהסחי והמיאוס אותו הם אוכלים הוא מעדן עבורם ועבורנו האשפה, אנחנו מאושרים מהחתולים על אף היגיעה הרבה.
החתולים התרגלו לצחנה, לסחי, למיאוס והם מאושרים בחלקם, לחיות במדמנה, אשרינו שאיננו מתרגלים למציאות זו".
הוריד החכם את משקפיו מעל חוטמו, טפח על שכמו של השמש ואמר: "צדקת ממני".
כמו החתולים שהתרגלו לצחנה ולזוהמה, לסחי ולמיאוס, לדאבון הלב, גם חלק מהאחים שלנו התרגלו.
התרגלו לחרף, לגדף, לנאץ ולקלל ראש ממשלה ושרי ממשלה, נבחרי ציבור, לרדוף אחריהם, להסית נגדם, להעליל עליהם עלילות כזב ורמייה.
התרגלו להשתמש בתארים, בדרגות, באמונה כי הם ורק הם אדוני הארץ, השולטים במוקדי הכוח ופועלים מפוזיציה.
התרגלו לאחוז בשלטון כמעט ללא מיצרים בתקשורת, בנרטיב, בהחלטה מה יהיה הסיפור הישראלי יהודי, עיתונאים היו לתועמלנים, פרשנים לדוברי מפלגות ומגישות למומחיות למוסר אנושי.
התרגלו לחלל את הקודש, לשחוט פרות קדושות, לפגוע במשפחת השכול, לחלל את יום הזיכרון, לעודד סרבנות, לפגוע בלכידות הצבא, לפגוע בחוסן הצבאי והלאומי.
התרגלו לשיח גרדומים על אהבת המולדת על תנאי, על איום בנטישה, במשיכת ההשקעות מהמדינה, בפגיעה בחוסן הכלכלי.
התרגלו ללבוש גלימות של צדק יושר ואמת ולפעול , תוך גלגול עיניים אומנותי, ולהתנהל כסניף פוליטי של מפלגת שמאל רדיקלי.
התרגלו להאשים את אריות האומה, גיבורי ישראל כרוצחי תינוקות כתחביב, כמבצעים פשעי מלחמה, רצח עם, כמדכאים ומנשלים, כמפלצות במדים.
התרגלו לפעול נגד המדינה ואזרחיה מול אומות העולם, להבאיש את ריח המולדת ומנהיגיה בעולם, להעניק "תחמושת" לארגוני האנטישמיות בעולם נגד היהודים.
התרגלו לחרמות, להשתקות, להדרות, לניכור, לשנאות, להרחבת השסע להעמקת התהום הפעורה, לכמעט יש איש באחיו, מרי אזרחי, מלחמת אחים.
התרגלו, לדבר על יהודה וישראל, על הפקרה, על השחתה, על הם ואנחנו, על "אתם לא האחים שלנו", על הניכור היהודי והישראלי.
הם התרגלו כמו החתולים ההם, עם המדמנה, הסחי והמיאוס, יש לאזרחי מדינת ישראל הזדמנות, ביום הבוחר, להבהיר, תם עידן מדמנת החתולים, איננו חתולים, מסרבים להתרגל לצחנה והזיהום המוסרי, לעוול ולעיוות, לשנאה והחרם, זה בידנו.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט:
