אם אתם רואים את פינוקיו, בלי סבא ג'בטו, מסתובב בסניפי התנועה, מתמקם בפאתי הבמה בעצרות הבחירות, מתגרד באי נחת אל מול תעמולה, מנגב אגלי זיעה מאפו הארוך, אוטם אוזניו משמוע נאומים והבטחות, מעקם פניו אל מול חיוכים מאולצים, סימן שהבחירות כבר כאן.
גדלנו על פינוקיו, דמות בובת העץ שהמציא הסופר קרלו קולודי, התוודענו לדמויות שהתווספו בחלוף השנים על ידי דיסני, מהנגר, דרך הפיה הכחולה, עבור לג'ימיני הצרצר ועד גדעון החתול והשועל הערום וחברו הטוב פיגארו.
אך יותר מכל התקבע פינוקיו בתודעה הילדית כמי שאפו מתארך כל אימת שהוא מוציא מפיו דבר שקר, על כן אך טבעי היה שכששמע פינוקיו כי הגיעה עת הבחירות במדינת ישראל, עזב את נשף המסכות בוונציה ומיהר לעלות על מטוס היישר למדינת ישראל.
פינוקיו שמע על אם כל הנשפים, על פסטיבל מסכות, על מופעי רחוב של לוליינים, של נערי גומי, של חסרי חוליות, על התנועה ההמונית של אידאולוגיות שהיו לחולות נודדים, אמונות וערכים שהיו בשמאל, בשמאל העמוק, בשמאל הקיצוני והרדיקלי ומתחזים לימין.
אחיזת העיניים הנכלולית, מסך הכזב והרמייה שחלק מראשי המפלגות עוטים עליהם, מביכה עד מגוחכת, אזרחי מדינת ישראל רכשו בשנים האחרונות מיומנויות ויכולות לזהות מתחזים, תועמלנים ומפיצי כזב, זאבים המתכסים בעור של כבש.
בימים אלה כאשר אפילו הסמנטיקה נגועה בפוזיציה מובהקת ונפלה שדודה לרגלי המציאות החברתית פוליטית במדינת ישראל, בימים אלה, רבו מפרשי המילים, פוליטיקאים או נבחרי ציבור.
המבקשים להאדיר את נושאי בשורת השליחות הציבורית, נושאי לפיד העשייה, הפרנסים על הציבור יקראו בשם נבחרי ציבור ואילו המבקשים ליצור מראית עין של עסקנים, תככנים ואינטריגות, מדמנה של סחי ומיאוס, יקראו בשם פוליטיקאים.
אלה וגם אלה יצטטו בארבע לפנות בוקר, בשיאו של חלום, את האמרה על הגחת הפוליטיקה לעולמנו, הצביעות והחנופה נישאו לבן שנולד קראו פוליטיקה.
השם המורכב והמאתגר אשר יצא לנבחרי הציבור בתחום הפוליטי, נקנה, לדאבון הלב, ביושר בעקבות התנהגויות שנצברו ונצרבו בהיסטוריה הקצאה של הפוליטיקה הישראלית.
ברם, נדמה כי בשנים האחרונות בהן האמת נעדרת והינה לכל היותר המלצה שאינה מחייבת, קנתה לה מציאות פוליטית זו של תרבות רמייה וכזב, שביתה במחוזותינו.
לא היו ימים טובים מאלה לפינוקיו, הוא רואה בעיניים כלות את שיבוטיו, את חיקוייו, את המבקשים להיקרא נבחרי ציבור, פוליטיקאים, המייצרים סיפור כיסוי שיסודו רמייה, כזב, אחיזת עיניים, הונאה, מציאות מדומה .
אזרחי מדינת ישראל חכמים יותר ממי שמבקשים להנהיגם, אזרחי מדינת ישראל למדו מתרבות ההונאה והרמייה שחדרה לחיינו במערכות הבחירות האחרונות, אזרחי מדינת ישראל, לא ילכו שולל אחר המסמאים עיניהם, אחר הקוראים לאור חושך, לטמא טהור, לאסור מותר, לשחור לבן.
פינוקיו מסתובב מחויך בים מסיבות העיתונאים ולא מפסיק ללטף את אפו הצומח וצומח וצומח.
הכותב הוא, עמנואל בן סבו, מחנך, סופר עיתונאי ופובליציסט:
